להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


  
 
מאת: ד"ר אפרים יאול M.P.H., רבקה לבאל, R.N., ד"ר יחזקאל קן בית החולים ע"ש שרה הרצוג,
מסונף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה ירושלים

תקציר
הטיפול המקובל הפצעי לחץ אצל זקנים נחלק לטיפול סיסטמי ומקומי.
הטיפול הסיסטמי כולל: שיפור המצב התזונתי על ידי העשרת התזונה בחלבונים והקלוריות, טיפול אנטיביוטי סיסטמי (פרנטלי או אנטרלי) לפי הצורך וטיפול סיעודי מקיף, הכולל שינוי תנוחה והפחתת הלחץ מהפצע.
לעומת ההסכמה בנוגע לדרכים למניעת פצע הלחץ ולטיפול הסיסטמי בו, קיימים בלבול וחילוקי דעות בנוגע לטיפול המקומי בפצע הלחץ.
מרוב גישות ופתרונות, לא ברור מה ההטיפול המקומי המומלץ ובמה לטפל בשלבים השונים של הפצע.

מטרות הטיפול המקומי בפצעי הלחץ הן:
  1. הקטנת מספר החיידקים בפצע.
  2. יצירת סביבה הגורמת לריפוי.
קיימים שני שלבים במצב הפצע המשליכים על הטיפול:
  1. פצע הלחץ מזוהם ומלא רקמות נקרוטיות ומוגלה: הטיפול הוא באמצעות ההטריה הנחוצה.
  2. פצע הלחץ "נקי" בשלב הגרנולציה, והוא זקוק לסביבה המאפשרת ריפוי: הטיפול הוא באמצעות החבישה האידאלית.

שלבי הטיפול לריפוי הפצע יהיו כדלהלן:

הטריהההטריה היא פעולה הגורמת לסילוק ההפרשות והחומר הנקרוטי מתוך הפצע. נוכחות ההפרשות והחומר הנקרוטי מעקבת את תהליך הריפוי ופוגמת בו, שכן נוכחותם מאפשרת מצע לשגשוג החיידקים.

ניקוי הפצע מהפרשות - פעולה זו היא שלב המעבר בין הפצע המזוהם לפצע ה"נקי": עדיין קיימים איים של אזורים נקרוטים, והטיפול הוא בחבישות סופחות הפרשות ושומרות לחות.

עידוד צמיחת התאים וסגירת הפצע - שלב עידוד צמיחת התאים (גרנולציה) וסגירת שולי הפצע (אפיתליזציה).


נקודות חשובות בטיפול בפצע הלחץ המזוהם
  1. אין טעם בביצוע תרביות מהפצע, מאחר שהפצעים מזוהמים ואינם מצמיחים חיידק ספציפי אלא פולימיקרובים, והתרביות ייתנו את החיידקים השטחיים בלבד.
  2. יש לאבחן זיהומים ברקמות הרכות מסביב לפצע, שמעכבים ריפוי ונותנים דחיפות לביצוע הטריה ומטן אנטיביוטיקה סיסטמית.
  3. בדומה, יש לחשוד בסיבוכים של זיהום בעצם (אוסטיאומיאליטיס) בכל פצע עמוק ומפריש עם חום סובפברילי וזיזי חום או עם עיכוב בריפוי הפצע.
  4. יש להימנע משימוש באנטיביוטיקה מקומית בשל דיווחים על פעילות רעילה לפיברובלסטים שמפריעה להתפתחות רקמת גרעין (GRANULATION).
  5. יש להימנע משימוש בחומרי חיטוי (אנטיספטים) כמו פובידון – יודין (פולידין), חומצה אצטית, מי חמצן ונתרן היפוכלורייט, עקב הדיווחים על פעילות ציטוטוקסית ברקמה הבריאה והפרעה לריפוי הפצע.
  6. לאחר ביצוע ההטריה יש להשגיח על החולה ולגלות ערנות לאפשרות של בקטרמיה או ספסיס (חם, טכיקרדיה, תת לחץ דם ושקיעה במצב ההכרה) בייחוד לאחר הטריה הכירורגית.
  7. יש להיזהר מהידברות מחולה לחולה (CROSS CONTAMINAITON). יש לרחוץ ידיים ולהחליף כפפות מחולה לחולה.

תפקידי החבישה האידאלית:
  1. הגנה על הפצע ואטימתו.
  2. שמירה על סביבה לחה.
  3. הגנה מפני פגיעה בשלמות הרקמות שמסביב לפצע.
  4. מילוי חללי הפצע.
  5. מניעת יצירת חללים בתוך הפצע, ועם זאת מניעת דחיסה והגדלה של לחץ פנים הפצע.
בבחירת החבישה יש להביא בחשבון את משך הטיפול, את מקום הימצאו של החולה (בקהילה או במסגרת אשפוזית), ואת מיקום הפצע ומצבו.


לסיכום:
אין טיפול מקומי אחיד בפצעי לחץ. הטיפול המקומי בפצע הלחץ הוא חלק מהטיפול המערכתי והסיעודי הכולל. יש להדגיש רת חשיבות הרקע הרפואי של החולה, מצבו התזונתי והחיסוני וחומרת מחלתו.
חשוב להכיר את השלבים השונים בפצע לחץ המזוהם, שהוא השלב הראשוני הקצר, ובפצע לחץ "נקי" שהוא השלב הממושך. כל צוות יבחר את הטיפול המתאים בהתחשב במצבו של החולה.
 

Go Back  Print  Send Page


 


פילטל - מפיצה ומשווקת מוצרי ConvaTec בישראל                                     שיחת חינם: 1-800-800-150


 


 
לייבסיטי - בניית אתרים